החלטה בתיק רע"א 4362/12

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיאה גריל והשופטות טאובר ווילנר) מיום 12.3.2012 בע"א 9265-11-10, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופט פיש) מיום 12.9.2010 בת"א 14549-04. במוקד הבקשה השאלה אם המדינה פטורה מאחריות לנזק שנגרם למבקש נוכח תחולתו של סעיף 5 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952 (להלן: החוק) - כפי שקבעו הערכאות הקודמות.

רקע והליכים קודמים

1.        המבקש (יליד 1977) הגיש לבית משפט השלום בחיפה תביעה נגד המדינה לפיצויים בגין נזקי גוף. המבקש מתגורר בכפר ברטעה (להלן: הכפר), שחציו ישראלי וחציו פלסטיני, ואינו מחזיק בתעודת זהות ישראלית. ביום 20.7.2004 נכנסו לכפר אנשי המנהל האזרחי, לשם הריסת מבנים בצדו הפלסטיני של הכפר, בליווי כוחות צה"ל ומשמר הגבול (להלן: הכוח המלווה). בהגיעם לכפר נתקלו אנשי המנהל האזרחי והכוח המלווה במאות מתפרעים אשר, בין היתר, יידו לעברם אבנים, שרפו כלי רכב של הכוח המלווה ואף נרשם אירוע של חטיפת נשק מחייל. בסמוך לשעה 7:00 הורה מפקד כוח שנקלע למצוקה על ירי כדורי גומי לעבר המתפרעים. המבקש נפגע משלושה כדורי גומי, וכתוצאה, נעקרה עינו השמאלית ונגרמו לו פגיעות ראש.

2.        לאחר שסקר את גרסאות הצדדים, דחה בית משפט השלום את גרסת המבקש, לפיה כל מעורבותו באירוע הסתכמה בסיוע לפינוי מתפרה אשר היתה מיועדת להריסה. כן נדחו טענות המבקש, לפיהן הוא כלל לא היה מודע למהומה שהתחוללה, וכי אזור המתפרה היה שקט בשעה שנפגע - טענה שנסתרה אף על ידי עדי התביעה. בית המשפט העדיף את גרסת המדינה, כפי שעלתה מעדויות המפקדים בשטח, לפיה בכפר התפרצה מהומה חריגה בהיקפה ובאמצעים האלימים שננקטו בה. כן נקבע, כי ירי כדורי הגומי נבע מהסכנה הממשית שנשקפה לשלום הכוח שפעל ליד המתפרה, וכי הירי התבצע רק לאחר שניסיונות לפזר את המהומה באמצעים מתונים יותר לא צלחו. נוכח האמור נקבע, כי פעולת ירי כדורי הגומי, מהם נפגע המבקש, היא בגדר פעולה מלחמתית, ועל כן חל על המקרה סעיף 5 לחוק הפוטר את המדינה מאחריות לנזק שנגרם למבקש:

"לקראת השעה 07:00 השתוללו מאות אנשים כנגד הכוח שהובל על ידי פ' [קצין שנכח באירוע - צ.ז] באיזור המתפרה. פ' הפעיל אמצעים שונים בהדרגה על מנת להרחיק את ההמון, ללא הצלחה, ונאלץ להסלים את תגובותיו עד אשר הורה על שימוש בכדורי גומי. הפעולות נעשו שלא במסגרת התקפית אלא במסגרת הגנתית, על מנת להגן על אנשיו והאנשים שהכוח היה אמור לאבטח, מפני פגיעה פיזית ... באותו שלב שבוצע הירי לא היה מדובר בפעולת שיטור או אף פעולה הדומה לה, אלא הפעולה הנכנסת בגדר פעולה מלחמתית החוסה תחת החריג מפני הטלת אחריות בנזיקין של סעיף 5 לחוק הנזיקים האזרחיים" (פסקה 41 לפסק הדין).

           יצוין גם, כי בית המשפט מצא טעם לפגם בתשובת המחלקה לחקירות שוטרים לתלונת המבקש, לפיה תיק התלונה נסגר משלא עלה בידיהם לאתר את היורה, שהרי עניין זה נתברר במהירות יחסית במסגרת ההליך.

3.        בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש. הוסבר, כי פסק הדין נשוא הערעור התבסס על שני אדנים - ממצאי מהימנות ועובדה בנוגע להתרחשויות ביום האירוע וסיווג הירי כפעולה מלחמתית. בכל הנוגע לקביעות המהימנות והעובדה נאמר, כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים אלה והמקרה דנא אינו מצדיק חריגה מכלל זה. לעניין סיווג האירוע נקבע, כי פעולת הריסת מבנים, שלשמה נכנסו אנשי המנהל האזרחי והכוח המלווה לכפר היא אמנם בעלת אופי שיטורי, אך האלימות שהופנתה כלפי הכוח מצדם של המתפרעים יצרה תפנית במצב הדברים, והפעולה שינתה את אופייה לפעולה מלחמתית. נוכח האמור נפסק, כי אין מקום להתערב בקביעה, לפיה פעולת הירי חוסה תחת החסינות הקבועה בחוק; זאת גם על-פי פרשנות מצומצמת של החוק. מעבר לצורך נקבע, כי אין לקבל את טענות המבקש בנוגע לרשלנות הכוח המלווה, לפיהן הכוח נכנס לכפר עם מספר מועט של חיילים ולא נסוג כשהתחוור למפקדיו עוצמת העימות הצפוי, שכן עסקינן בהחלטות הנתונות לשיקול דעתו של הדרג הצבאי ואין הצדקה להתערב במתחם שיקול דעתו בעניין זה. כלפי פסק הדין הוגשה הבקשה דנא.

הבקשה

4.        בבקשה נטען, כי היא מעלה שאלות בעלות חשיבות ציבורית החורגות מעניינו הפרטני של המבקש. כך, למשל, נטען כי הערכאות הקודמות הרחיבו בפסיקתן את מנעד המקרים הנכללים בגדר "פעולה מלחמתית" גם למקרים המנותקים מכל הקשר של סכסוך מדיני, בטחון המדינה או מלחמה בטרור. נטען גם, כי היה מקום לבחון את התביעה לרקע מאפייניו הייחודיים של כפר ברטעה, אשר חציו פלסטיני וחציו ישראלי ומירב זיקותיו הן לישראל. עוד נטען, כי הכוח המלווה פעל באופן בלתי חוקי עת עשה שימוש בכדורי גומי שנורו בשלשות. כן נטען, שלא היה מקום לקבל את גרסת המפקדים בשטח לאופן התרחשות האירועים נוכח סתירות ופגמים שנפלו בעדותם.

דיון והכרעה

5.        לאחר עיון בטענות המבקש החלטתי שאין מקום ליתן למבקש רשות לערער, זאת אף בלי שיהא צורך לבקש את תשובת המשיבה לבקשה. כפי שיפורט, חרף טענות המבקש, רוב רובה של הבקשה מתייחסת לטענות הנוגעות לממצאי עובדה ומהימנות, או לסוגיות שהוכרעו בעבר בפסיקה, ועל כן היא אינה מעלה שאלות המצדיקות מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

6.        באשר לטענות המבקש בנוגע לקבלת גרסת המפקדים בשטח באשר לאופן התרחשות האירועים ביום בו נפגע המבקש - כידוע, ערכאת הערעור ממעטת להתערב בממצאי עובדה ומהימנות של הערכאה הדיונית, לא כל שכן בגלגול שלישי, והיא תעשה כן רק אם נפלה בהם טעות בולטת, למשל, כאשר הממצאים שנקבעו אינם מעוגנים בחומר הראיות או כאשר ממצאיה אינם עומדים במבחני ההיגיון והשכל הישר (ראו, למשל, ע"א 8599/02 חזימה נ' המפקד הצבאי באזור יו"ש, פסקה 8 (לא פורסם, 26.2.2006) וההפנייה שם; רע"א 7782/11 זידאן נ' עזבון המנוחה פאטמה סמנה חטיב ז"ל (לא פורסם, 13.11.2011)). אין זה המקרה בענייננו. בית משפט השלום בחן את עדות המבקש ומצא, כי בנקודות משמעותיות היא אינה עולה בקנה אחד עם עדויות המפקדים בשטח ואף לא עם עדויות שמסרו עדי התביעה עצמם. כן נבחנו עדויות המפקדים בשטח ונדונו טענות המבקש לעניין סתירות בעניין עדויותיהם. לאחר בחינת מכלול הראיות הגיע בית משפט השלום לכלל מסקנה, כי יש להעדיף את גרסת המדינה לגבי התרחשות האירועים. מסקנות אלה נבחנו גם על ידי בית משפט המחוזי שלא מצא להתערב בהן. ברי, כי ביחס לקביעות אלה אין כל מקום ליתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

פעולה מלחמתית

7.        כאמור, סעיף 5 לחוק פוטר את המדינה מאחריות לנזקים שנגרמו "על-ידי פעולה מלחמתית של צבא-הגנה לישראל". בבסיס החסינות שניתנה למדינה מפני תביעות בגין נזקים שנגרמו במהלך פעולות מלחמתיות עומדת התפיסה, לפיה פעולות בעלות אופי מלחמתי יוצרות סיכונים מיוחדים שאין להתמודד עמם באמצעות דיני הנזיקין הרגילים והם ראויים להסדרה נפרדת (ראו: ע"א 5964/92 בני עודה נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(4) 1, 6 (2002), להלן: עניין בני עודה; ע"א 4112/09 זגייר נ' המפקד הצבאי באיזור יהודה ושומרון (לא פורסם, 3.1.2012) פסקה 7 לפסק דינו של המשנה לנשיאה א' ריבלין, להלן: עניין זגייר).

           להשלמת התמונה יצויין, כי בשנת 2002, ועל רקע פריצתה של האינתיפאדה השנייה, נחקק תיקון 4 לחוק בגדרו הוספה הגדרה למונח "פעולה מלחמתית":

8.        בענייננו אין חולק כי בראשיתה, הכניסה לכפר נועדה לאבטח פעולת הריסה, שהיא פעולת שיטור במהותה, אשר אינה חוסה תחת הפטור המעוגן בסעיף 5 לחוק. עם זאת, הפסיקה הכירה בכך שבין פעולת שיטור מובהקת לבין פעולה מלחמתית מובהקת עלולים להתקיים מצבי ביניים: כך למשל, בשל תפקידיו השונים של צה"ל באזור, אף אם פעולה מסוימת החלה כפעולת שיטור היא עשויה להפוך, בנסיבות מסוימות, לפעולה מלחמתית: